Nablus, Synagoge, 2 / 09 Widmung Rekonstruktion

Personendaten

Schreiber:in

↳ Name

Ab Sikkuwwa ban Sāʾēda ban Yišmāʾəl Familie Dēnofta
אב סכוה בן סעדה בן ישמעאל

Sonstige:r Akteur:in

↳ Name

Yāqob ban Ārron ban Šalma ban Ṭabya ban Yē'ṣāq ban Ab'rām ban Yē'ṣāq ban Ṣidqa ban Ṭabya ban Ab'rām ban Yūsəf ban Ṭabya ban Ab'rām ban ʿĀbəd Ēla ban Šālāma Levitischer Priester (1256 H. ≈ 1840/41 - 1916)
יעקב בן אהרן בן שלמה בן טביה בן יצחק בן אברהם בן יצחק בן צדקה בן טביה בן אברהם בן יוסף בן טביה בן אברהם בן עבד אלה בן שלמה

↳ Anmerkung zur Person

Rekonstrukteur der Handschrift

Auftraggeber:in

↳ Name

Yāqob ban Mā'rīb ban Yāqob Aṣṣāfāri Familie Ṣāfar
יעקב בן מרחיב בן יעקב הצפרי

↳ Anmerkung zur Person

Auftraggeber der Reparatur der Handschrift

Auftraggeber:in

↳ Name

Ab'rām ban Mā'rīb ban Yāqob Aṣṣāfāri Familie Ṣāfar (gest. 1928)
אברהם בן מרחיב בן יעקב הצפרי

↳ Anmerkung zur Person

Auftraggeber der Reparatur der Handschrift

Auftraggeber:in

↳ Name

Yēfət ban Mā'rīb ban Yāqob Aṣṣāfāri Familie Ṣāfar
יפת בן מרחיב בן יעקב הצפרי

↳ Anmerkung zur Person

Auftraggeber der Reparatur der Handschrift

Sonstige:r Akteur:in

↳ Name

Fī'nās ban Yē'ṣāq ban Šalma ban Ṭabya ban Yē'ṣāq Levitischer Priester (1257 H. ≈ 1841/42 - 1315 H. ≈ 1897/98)
פינחס בן יצחק בן שלמה בן טביה בן יצחק

↳ Anmerkung zur Person

Auftraggeber für die Widmung

Inhalt

Datierung

Ḏū l-Ḥiǧǧa 1302 H. ≈ September/Oktober 1885

Text original

אדכירים לטב עד לעלם עשוי הטובות
יזכרו בטוב ובחסד בין כל המשפחות
דעבדו לון דכרן יזכר בטוב ובאיקרות
לא יכרת מדכרון ביני קהל עבראות
דון כלילון אנשי הטוב דלון טב גליגות
יעקב ואחיו אברהם ויפת דעבדיון כשירות
בני מרחיב הנסלח לו בעל הטובות הרבות
דמבני צפר בן מנשה כמה זכרו הראישונות
והאנשים הזוכירים עברת עליהם רוח הקנאות
על התורות הנמצאים בכנשה מחרבות
מקרעים ומבתרים ורב אותיות ממחות
ומן ראשם ותוכם ואחרם פעות
דרשו דן הגברים אן יקומו בממערות
זאת התורות הישנות מבית ומחוץ ועורות
ובגלל אן עבידתם רבה וידיהם לית משיגות
לכות זאת העבידה דרשו זאת העשות
מן הכהן הגדול בזאת העדנות
כי לו יד משיגת לכל עובדים מתקנות
ולו יד מלאת בכל ולמכתב אותיות תמימות
המתקרי שמו יעקב בן אהרן שכן הגלות
לכן דרשו מנו זאת העבידה ואן יתנו לו שכרות
ומה יצרך לזאת התורות מן כל המאומות
נדבה ליהוה אלהים אל אלהי הרוחות
על רוח אביהם דהות לו נפש נדבות
על מעמרות דן התורות הראישונות הישנות
דמת טרם מעמרותם זה משפט שלטן השלטנות
על זה קמו בניו באלה ודרשו בזה אגרות
מן נצר חסד לאלפים מקים עם כל הדורות
ואן יהי לאביהם מדכר בין קהל עבראות
עד יקרו בהם הקראים וידרשו מיהוה רחמות
על רוח אביהם מרחיב מרים הנדבות
וכן היה הדבר והחל רכב דרג הכהנות
בן דודי יעקב הכהן וחתמם בעובדים יפות
וכן בשנה דבה טללון מר\?\ן בענן\י\ כפירות
١٢٥ ٢٩٠ ١٧٢ ٧١٦
+ الجمله 1303 عربيه +
והוה זה דכרן לו ולהם טוביון העשים הטובות
יהוה יחלף עליהם ולא יכרת לון תולדות
ויסלח להם ולאביהם ויפתח להם טב אוצרות
ויסעדם על דן זבנה דכל עובדיו הפיכות
וירבי במספר השמרים לאלפי רבבות
עתה הרחיב יהוה לנו ו\ה\{א}פרי לנו הפירות
ורבי בינן הזכרים וחיי להם בתולות
ויזדבגו כתואתם בששון ובשמחות
וקרוב יקום תהבה ותתגלי יומי הרצונות
ושכ֟ן סנה תבואתה יתקע השופרות
ירום מגוג מלכו ותתנשא לו הממלכות
והאביד שריד מעיר וישכן קדש המקומות
ויט אהלו בהר גריזים דמע הטברות
בברית הזכאים ימטנן דן הבעות
ובחרות יוסף המלך ובנביות דמע הבוראות
אדונן משה בן עמרם ובמשחים הכהנ\ים\{ות} הרבות
מרי בהם כלם שמע מני דן הדרישות
ורחמני וסלח לי ו{ה}חנ{י}לני כפירות
דעבדך אני פינחס בן יצחק מן כהנות
זה הזבן משוש לאתרי הקדשות
אמרתי זה המפרש על פי נור העינות
דזכרתי מעלה ואשול \?\{ל}סתירות
על מומי ופשעי ומפרש עדרות
מן נבוני הדור האחרון כי מדעותי מעטות
ויתברך שם יהוה עשה הנפלאות

כתבתי זה על פי אדונינו הכהנים
יעקב בן אהרן ובן עביבו פינחס
ואני עבדה מסכינה אב סכוה בן
סעדה בן ישמעאל דמבני דנפתה
יסלח לו יהוה אמן בעמל משה
הנאמן אמן

Text übersetzt

Es möge auf ewig zum Guten gedacht werden der Wohltäter, möge ihrer gedacht werden im Guten und in Güte in allen Familien, die ihnen ein Andenken stifteten, möge daran im Guten und in Würde erinnert werden, ihr Angedenken möge nicht getilgt werden in der Gemeinde der Hebräer, denn sie alle sind Menschen des Guten, die zu preisen gut ist: Yāqob und seine Brüder Ab'rām und Yēfət, deren Taten recht sind, Söhne des Mā'rīb, möge ihm vergeben werden, Eigner der vielen guten Taten, aus der Familie des Ṣāfar, Sohn des Mānāši, wie sich die Altvorderen erinnern. Die erwähnten Menschen überkam der Geist des Eifers angesichts der Tora(handschriften), die sich beschädigt in der Synagoge befinden, eingerissen und zerschnitten, viele Buchstaben ausgelöscht, und an ihrem Anfang, in ihrem Inneren, und an ihrem Ende dezimiert. Diese Männer wünschten, daß diese alten Tora(handschriften) in Reparatur (wieder)erstehen, innen und außen und die Pergamentseiten. Und da sie viel Arbeit haben und ihre Hände nicht an diese Arbeit heranreichen, baten sie den derzeitigen Hohepriester, dies zu tun. Denn er hat eine Hand, die er allen eifrigen Handelnden reicht, und er hat eine Hand, die mit allem gefüllt und vollkommene Buchstaben zu schreiben (fähig) ist, – sein Name wird Yāqob ban Ārron genannt, Bewohner des Exils – deshalb baten sie ihn um diese Arbeit und gaben ihm Lohn und was er für diese Tora(handschriften) benötigt von allen möglichen Dingen, eine freiwillige Gabe für YHWH, Gott, Gott, Gott, des Lebensatems (Num 16,22), für die Seele ihres Vaters, der eine freigiebige Seele hatte hinsichtlich der Reparatur dieser frühen, alten Tora(handschriften) (und) der vor ihrer Reparatur starb. Dies (war) das Urteil des Herrschers der Herrscher. Darum standen seine Söhne vor Gott und baten für diese Schriften von dem, der Güte Tausenden bewahrt (Ex 34,7), der mit allen Generationen einen Bund schließt, daß es an ihren Vater erinnern möge in der Gemeinde der Hebräer, wenn die Leser in ihnen (den Torahandschriften) lesen und YHWH um Erbarmen bitten werden für die Seele ihres Vaters Mā'rīb, des Gebers freiwilliger Gaben. Und so geschah es, und es begann ??? (einer im) Rang des Priestertums, der Sohn meines Onkels, Yāqob, der Priester, und beendete es mit schönen Taten, und dies im Jahr, in dem sie ihr Herr schirmte in einer Wolke der Sühne
125 290 172 716 +Die Summe beträgt 1303 (nach dem) arabischen (Kalender).+
Und dies war ein Andenken an ihn und sie. Glücklich die, die das Gute tun, YHWH möge es ihnen vergelten und ihre Nachkommen nicht ausrotten. Er möge ihnen und ihrem Vater vergeben und ihnen gute Schatzkammern öffnen.
Er helfe ihnen in dieser Zeit, da all seine Taten zerstört werden. Er mehre die Zahl der Bewahrer zu Tausenden, Zehntausenden.
Nun möge YHWH uns weiten Raum verschaffen und uns die Früchte reifen lassen. Mehre unter uns die Männer und laß ihnen Jungfrauen leben, sie mögen nach ihrem Begehr heiraten in Jubel und Freuden. Möge der Taheb bald erstehen und mögen die Tage des (göttlichen) Wohlwollens offenbar werden. Der Ertrag dessen, der im Dornbusch wohnt (Dtn 33,16) wird die Schofarhörner blasen. Sein König wird erhabener sein als Gog, sein Königtum wird sich erheben (Num 24,7). Er wird zugrunde richten, was aus der Stadt entrann, (Num 24,19) und wird am heiligsten der Orte wohnen. Er wird sein Zelt am Berg Garizim aufschlagen, dem Erlesensten der Berge, durch den Bund der Gerechten möge er uns diese Bitten erfüllen, durch die Freiheit Josefs, des Königs, und durch die Prophetie des Erlesensten der Geschöpfe , unseres Herrn Mose, des Sohns Amrams, und durch jene, die die Hohepriester salben. Mein Herr, durch sie alle erhöre von mir diese Bitten und erbarme dich meiner und verzeih mir und ??? mir Vergebung, denn dein Diener bin ich, Fī'nās ban Yē'ṣāq aus der Priesterschaft dieser Zeit der Freude an den Stätten der Heiligkeit. Ich tat diese Äußerung im Auftrag des Lichts der Augen, das ich oben erwähnt habe. Ich will

Sprache

Samaritanisch

Skript

Samaritanisches Hebräisch

Link zur Handschrift

[IL-NBL-SYN] Nablus, Synagoge, 2: Samaritanischer Pentateuch

Bemerkung

Aufgrund technischer Probleme können weder die Übersetzung noch der Kommentar im Moment vollständig dargestellt werden.

יזכרו – „möge ihrer gedacht werden“. Die Form wird als 3. Pers. Pl. PK der Wurzel זכ"ר im Itpəʿel mit assimiliertem Taw interpretiert. Möglich wäre auch eine Lesart als 3. Pers. Pl. PK im Qal in der Bedeutung eines unpersönlichen „man“ – „möge man ihrer gedenken“.
דלון טב גליגות. Die Konstruktion ist ungewöhnlich und vermutlich an das Reimschema angepaßt. Eine wörtliche Übersetzung würde lauten „die einen guten Lobpreis haben“ bzw. „deren Lobpreis gut ist“.
מקרעים – „eingerissen“. Die Wurzel קר"ע ist in Ex 28,32 und 39,23 im Nifʿal belegt. Hier handelt es sich daher entweder um eine Partizipbildung mit Mem, wie sie bei Florentin, LSH, S. 205, beschrieben wird, oder eine Passivform im Itpəʿel mit assimiliertem Taw.
בממערות – „Reparatur“. Vermutlich liegt hier die Wurzel עמ"ר zugrunde, deren Radikale Mem und ʿAyyin aufgrund der mehr oder weniger identischen Aussprache beider Schreibweisen (*māmā:rot bzw. *mā:mārot) vertauscht wurden. Zur Bedeutung „reparieren“ siehe FLORENTIN, LSH, S. 171f.
מבית ומחוץ – „innen und außen“. Vgl. Gen 6,14.
המתק֤רי ש֞מו – Wörtlich „dessen Name … genannt wird.“
על רוח אביהם – Das Wort רוח steht für den Lebensatem und den Sinn, Geist eines Menschen. Da der Vater jedoch schon gestorben ist, liegt hier vermutlich eher eine Vorstellung der Seele des Verstorbenen zugrunde.
מקים עם כל הדורות – „der mit allen Generationen einen Bund schließt“. Zu dieser Bedeutung des Verbs קו"ם im Paʿʿel siehe TAL, DSA, S. 764.
Die Wörter dieses Nebensatzes stehen für die Jahreszahl. Die Summe der Zahlenwerte ihrer Buchstaben ergeben 1303; siehe die Anmerkung zur folgenden Zeile.
Unter die Wörter der Zeile darüber wurden arabische Zahlen geschrieben, die den Zahlenwert des jeweiligen Wortes angeben. Die Summe aller Zahlen ergibt 1303 und unterscheidet sich um eins von der oben genannten Jahreszahl 1302 H. Bei zwei Wörtern in der Zeile darüber ist jeweils ein Buchstabe unlesbar gemacht worden, möglicherweise, um sie an das richtige Datum anzupassen.
Anspielung an die Verheißung in Dtn 28,12: יפתח יהוה לך את אוצרו הטוב את השמים – „Er wird dir seine gute Schatzkammer öffnen, den Himmel.“
דכל עובדיו הפיכות – „so daß all seine Taten umgesetzt werden“. Das Pronominalsuffix bezeichnet die 3. Pers. Sg. m. und legt nahe, daß es sich um Gottes Tun handelt, das gestört wird, eine theologisch eher fragwürdige Aussage. Möglicherweise handelt es sich um eine syntaktische Inkongruenz und gemeint sind die Auftraggeber, um deren Unterstützung in einer schwierigen Zeit gebeten wird.
שמרים – „Bewahrer (der Tora)“. Selbstbezeichnung der Samaritaner; siehe Art. “Šamerim [šamīrəm]”, in: CSS, S. 210f.
Vgl. Gen 26,22: כי עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ – „Nun hat uns YHWH weiten Raum verschafft und wir sind im Land fruchtbar geworden.“
Zur Schreibweise des Verbs זו"ג mit Bet und der Bedeutung „heiraten“ im Itpaʿal im NSH siehe FLORENTIN, LSH, S. 346–348.
תהבה – „Der Taheb“. Zu dieser Figur des eschatologischen Propheten in der samaritanischen Tradition siehe FERDINAND DEXINGER, Der Taheb, ein „messianischer“ Heilsbringer der Samaritaner, Salzburg: Otto Müller, 1986; ders., Art. “Taheb [tā̊ʾəb]”, in: CSS, S. 224–226.
ותתגלי – „mögen … offenbar werden lassen“. Diese Form der 2. Pers. Sg. f. PK ist mit keinem der Substantive im Satz, da es sich aber um einen Itpəʿel und damit um eine reflexive Form handelt, bezieht sie sich offenbar auf die „Tage des (göttlichen) Wohlwollens“ als Subjekt.
יומי הרצונות – „Tage des (göttlichen) Wohlwollens“. Erwartet wird hier die Wiederkehr eines Zeitalters göttlicher Präsenz und Hinwendung, das häufig in der aramäischen Form רחותה (rū:ta) genannt und als Gegensatz zur Zeit der Abwendung Gottes von Israel seit dem Verlust des Heiligtums auf dem Garizim, der sogenannten פנותה (fānūta) verstanden wird; siehe z. B. FERDINAND DEXINGER, “Samaritan Eschatology”, in: The Samaritans, S. 276–279.